#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קנג. ואם איתא לדרב הונא כיון דמשתבע מלוה שאינה ברשותו היכי מצי מפיק לה. האם אפשר לתרץ שהלוה מאמין למלוה שאינה ברשותו ומדוע? 	"כתבו התוס' (ד""ה תהא) שלא יכלו לתרץ שהלוה מאמין למלוה שאינה ברשותו שלא ירצה להאמינו שע""י כן לא יוכל הלוה להשבע כמה היה שוה מחשש שהמלוה יוציא את הפקדון <sup>צג</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>צג.  והרשב""א כתב שאי אפשר לתרץ במאמינו י""מ משום שברישא דקא תבע מלוה ללוה לא מהימן ליה דהא איתחזיק שקרן, סיפא דלוה קא תבע למלוה מהימן ליה, סבר האי דכפר משום דלא קים ליה בגויה. ולרשב""א נראה דבשלמא רישא דסיפא דליכא שבועה גבי לוה אפשר דמהימן ליה למלוה, אבל בסיפא דרישא דמלוה משבע ליה, כיון דאיהו נשבע ניחא ליה נמי דלישתבע מלוה. אבל לדברי הר""ח שחושש לשבועה לבטלה ולרי""ף שחשש לחילול שם שמים הכל מיירי במאמינו, אבל אנו לא מאמינים לו מהסיבות הנ""ל.</span>"	"ב""מ תוס' לה."		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קנד. שמו לאשה קרקע בחוב שהיו חייבים לה ונשאת ומתה, האם יכול הלוה להשיב את החוב בדמים וליטול את הקרקע ומדוע? 	"אינו יכול שהבעל בנכסי אשתו לוקח הוי ולוקח אינו צריך להשיב את הקרקע שקנה. והתוס' (ד""ה לוקח) כתבו שגם אם היה דינו של הבעל כיורש לא היה צריך להחזיר כדאמר זבנה אורתאוכו' ונקט לוקח משום שאם בחובה <sup>צד</sup>.היה יורש היו מחזירים לו כשגבו<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>צד.  אבל מפרש""י  (ד""ה לוקח)  משמע שלוקח דוקא. ופירש הרשב""א דאורתא דקאמרינן דוקא כשנתנה לו במתנת שכיב מרע, דהשתא איכא למימר דאדעתא דארעא נחות, אבל ירושת הבעל דממילא קא הויא, לאו אדעתא דארעא נחת, ולא טרח בה במידי, והילכך מיהדר.</span>"	"ב""מ לה. ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קנה. גבו קרקע מאשה בחובה ונישאת ומתה, האם יכול הבעל להשיב את החוב בדמים וליטול את הקרקע ומדוע? 	"אינו יכול, ולא יוכל הבעל לומר יורשה אני, דכלוקח שויוה רבנן ולא כיורש. וביארו התוס' (שם) דאע""ג דבפרק יש נוחלין מסיק דטבא ליה עבדו ליה לבעל או יורש או לוקח, הא אמרינן התם בר מהיכא דאיכא פסידא לאחריני, ולכך הכא לא הוי כיורש משום פסידא דמלוה."	"ב""מ לה. ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קנו. מי ששמו לו ב""ד קרקע בחובו ממתי אוכל פירות? "	"רבה אמר מכי מטיא אדרכתא לידיה. אביי אמר עדיו בחתומיו זכין לו מיום שנחתם שטר האדרכתא בב""ד אע""פ שלא בא לידו. רבא אמר מכי שלימו ימי אכרזתא ועד אז הפירות של הלוה. [והתוס' (ד""ה רבא) הביאו אית דגרסי שמהפכים שיטות רבה ורבא]."	"ב""מ לה:"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קנז. מדוע לרבי יוסי השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה משלם השואל למשכיר? 	"כתבו התוס' (ד""ה תחזור) שרבי יוסי סבר שהשוכר קונה בשבועה, ומשכיר יאמר לו דל אנת ודל שבועתך ומשתעינא דינא בהדי שואל, ואפילו אם יש עדים שמתה כדרכה דאין השוכר צריך לישבע מ""מ לא קני אלא בהבאת עדים ויאמר לו אני פוטרך מהבאת עדים. [ולקמן מב,ב פירש רש""י (בד""ה ומשלם) בדעת ר' יוסי שהשוכר לא יכול לתבוע את השואל כי אינו חסר כלום שהרי פטור מאונסים, והבעלים אע""פ שאינם בעלי דברים של השואל כיון שלשוכר יש דין על השואל לגבות יעמדו הבעלים הראשונים במקומו וגובין מן השואל] <sup>צה</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>צה.  והרשב""א כתב שר' יוסי סובר שהשואל נחשב לגמרי כשומר של הבעלים, ושואל נכנס תחתיו דשוכר. וכ""כ הרא""ש  (בסי' ה)  דחשיב שוכר כאילו השאילו בשליחות המשכיר הלכך דין המשכיר עם השואל עכ""ד.אבל התוס' כתבו שאם המשכיר עצמו היה שם בשעה שמתה ביד שואל ר' יוסי יודה לדברי רבנן שהשואל משלם לשוכר דקניא לה במיתה גרידא, דהשתא אין השוכר צריך לעשות כלום.</span>"	"ב""מ תוס' לה:"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קנח. מה הדין אם השכיר פרה למאה יום וחזר ושאלה למאה יום ומתה?	"כתבו התוס' (בד""ה אגרה ק') שיתחייב לו פרה אחת של שאלה. והתוס' (בד""ה אגרה פ') חלקו על זה וכתבו שלא יתחייב כלום, שכאילו ביקש שיתבטל השכירות."	"ב""מ תוס' לה:"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קנט. אמר ר' ירמיה פעמים ששניהם בחטאת פעמים ששניהם באשם. באיזה אופן ומדוע, ומה בא ר' ירמיה לחדש? 	"שניהם בחטאת כגון שמתה כדרכה ואמרו נאנסה, שוכר בין כך ובין כך פטור ושואל בין כך ובין כך חייב, וכל שבועת שקר שלא כפרו ממון מחייבת חטאת. שניהם באשם כגון שנגנבה ואמרו מתה מחמת מלאכה ששניהם כפרו ממון שהרי היו חייבים ופטרו עצמם, וכל שבועת שקר שיש בה כפירת ממון מחייבת אשם. ר' ירמיה בא לאפוקי מדרבי אמי שאמר שכל שבועה שהדיינים משביעים אותה אין חייבים עליה משום שבועת ביטוי שנאמר או נפש כי תשבע לבטא בשפתיים, כי תשבע מעצמה, קמ""ל דלא כר' אמי. כתבו התוס' (ד""ה לאפוקי) דה""ה דהוה מצי למימר לאפוקי מדשמואל דאמר ששבועת ביטוי ליתא אלא ביכול להיות להבא, והכא מיחייב שבועה כי נשבע שנאנסה אע""ג דליתא בלהבא <sup>צו</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>צו.  והרשב""א חלק וכתב דאי לאפוקי מדשמואל לשמעינן בביטוי דרשות דעלמא, ומדאתא לאשמועינן בשומר אתא לאשמועינן מידי בשבועת הפקדון.</span>"	"ב""מ לה: -לו. ותוס'"		
